המונחים המשפטיים נהיגה רשלנית, נהיגה בקלות ראש ונהיגה בחוסר זהירות נשמעים
דומים, אך הם טומנים בחובם פערים משמעותיים בהשלכות הפליליות, שיכולים לקבוע אם
תסתפקו בקנס קל או תמצאו את עצמכם בפסילת רישיון ממושכת ואף מאחורי סורג ובריח.
מטרת מאמר זה להבהיר את ההבדלים הקריטיים שבין המונחים כפי שבאים לידי ביטוי
בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה, ולהדגיש מדוע חוסר הבהירות מחייב ייצוג משפטי
הולם.
המסגרת הנורמטיבית: כשהאשמה קובעת את העונש
המונחים המדוברים מצויים בשני מקורות חוקיים עיקריים, היוצרים את פערי הענישה
המשמעותיים:
| הענישה הצפויה | דרגת חומרה | המונחים הכוללים | סעיף חוק / תקנה |
| ענישה קלה עד מאוד, אין עונש מינימום. | נמוכה | קלות ראש, בלא זהירות וללא תשומת לב מספקת. | תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה |
| מינימום 3 חודשי פסילה (לפי סעיף 38 לפקודה) ועד שנתיים מאסר. | גבוהה | קלות ראש, רשלנות. | סעיף 62(2) לפקודת התעבורה |
הקושי המשפטי העיקרי הוא שבעוד שהענישה שונה מהותית, החוק אינו מגדיר בבירור מתי
משתמשים בסעיף החמור ומתי בתקנה הקלה.
נהיגה בחוסר זהירות: הדרגה הנמוכה ביותר
נהיגה בחוסר זהירות ("בלא זהירות") היא דרגת הרשלנות הנמוכה ביותר ומתאפיינת במחדל (אי-עשייה).
- היסוד הנפשי: אין מודעות לטיב ההתנהגות או לסיכון, אך כל אדם סביר היה אמור
להיות מודע לכך. - המבחן: מדובר במצב שבו הנהג הופתע או לא צפה סכנה, כאשר אין חובה מפורשת
בדין לצפות סכנה זו. - דוגמה: הסחת דעת רגעית ובלתי יזומה (כמו התכופפות קצרה או מבט לשנייה)
שגרמה לתאונה. זהו מצב פאסיבי שנובע מחוסר תשומת לב לדרך.
2. נהיגה רשלנית: כשיש חובה מפורשת לצפות
נהיגה רשלנית מופיעה בסעיף החמור (62{2} לפקודה) ומהווה דרגה גבוהה יותר של רשלנות.
- היסוד הנפשי :זהה ל"חוסר זהירות" – הנהג לא היה מודע לרכיבי התנהגותו או
לתוצאה. - המבחן הקריטי (מבחן הצפייה): האשמה בנהיגה רשלנית תחול כאשר הנהג לא
צפה סכנה קרבה, למרות שקיימת חובה ספציפית ומפורשת על פי הדין לצפות אותה.
במילים אחרות, המחוקק ציווה על הנהג "לגלות ערנות יתרה" במפורש, והוא לא
עשה זאת. - דוגמאות:
o אי ציות לתמרור עצור וגרימת תאונה (כאשר אי-הציות נבע מחוסר תשומת
לב, לא מודעות מכוונת).
o פגיעה בהולך רגל במעבר חציה: נהג שהיה אמור לצפות הולך רגל ולהאט
בהתאם לתקנה 52 (חובת האטה), אך הופתע ופגע בו.
3. בקלות ראש: מודעות, פזיזות וזלזול
נהיגה בקלות ראש היא הדרגה החמורה ביותר ומופיעה הן בתקנה (קלות ראש קלה) והן
בסעיף החמור (קלות ראש חמורה). הפסיקה קובעת כי המאפיין המרכזי שלה הוא פעולה
יזומה המבטאת מודעות.
- היסוד הנפשי :מודעות לטיב ההתנהגות ולרכיבי העבירה. המונח מתפרש כפזיזות
או זלזול בחוקי התנועה. - דרגת המודעות :הנהג מודע לסיכון, אך "מקווה שלא תתרחש תוצאה מזיקה" או
"אדיש לאפשרות גרימת התוצאה". - דוגמא: נהג המבחין ברמזור אדום ומאיץ במכוון כדי לעבור אותו לפני שיתחלף.
זוהי פעולה יזומה ומודעת שיש בה סיכון חיי אדם.
אי בהירות משפטית שמייצרת שיקול דעת רחב לתביעה
המצב המשפטי הקיים מעניק לתביעה שיקול דעת רחב ביחס לקביעת סעיף האישום כנגד
הנאשמים.
המסקנה: חשיבות הייצוג המשפטי
מאחר שההבדל בין "חוסר זהירות" (קנס קל) ל"רשלנות" (פסילת רישיון של 3 חודשים
מינימום) יכול להיות תלוי בפרשנות של חובה חקוקה ספציפית, ובשל העובדה שרבים
מהנהגים בישראל אינם מודעים להבדלים הקריטיים הללו, יהא זה קריטי לקבל ייעוץ
משפטי. עורך דין המתמחה בתעבורה יכול:
1. לנתח את היסוד הנפשי: לקבוע האם הייתה מודעות (קלות ראש), או רק חוסר
מודעות (רשלנות/חוסר זהירות).
2. למצוא את המחדל הראייתי: לטעון מדוע האישום צריך להיות מופנה אל התקנה
הקלה (21{ג}) ולא לסעיף החמור (62{2}), ובכך למנוע עונש פסילה מינימלית.
עורך דין זיאד זועבי עוסק אך ורק בדיני תעבורה ומתמחה בייצוג נהגים שהואשמו בנהיגה
בקלות ראש ובנהיגה ברשלנות. למשרד זיאד זועבי עורך דין תעבורה מספר רב של הצלחות
והישגים משפטיים בלתי רגילים בייצוג נאשמים בנהיגה בקלות ראש.
עו"ד תעבורה זיאד זועבי בקיא בחוק, בפסיקה ובנהלי משטרת ישראל הנוגעים לתאונות
דרכים ועבירות נהיגה ברשלנות ונהיגה בקלות ראש.
האמור לעיל מוצג כידע כללי בלבד. אין באמור לעיל משום הוראה ו/או ייעוץ ובוודאי שאינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי קונקרטי או כללי.
